שבלולים חושניים / ינואר 2014

אז ישבנו ככה לקשקש והיא ספרה לי קצת עליה –
הזמנתי לי עוד קפה (כי למען הגינות החמשירון שלמעלה, נשפך הקפה ונפל כולו מטה).
בזוגיות כבר מספר שנים ועדין לא מרגישה בטוחה בה בכלל.
השיחה המשיכה ועוד העמיקה, ותוך כדי עלו נקודות נוספות של חוסר בטחון שלה בחיים.
פרידה קודמת שכאבה מאוד ועד שהגיעה הזוגיות הנוכחית היא בכלל שכחה לאהוב…
אמא שנפטרה בשיבה טובה, אך בחייה הייתה בעבורה סוג של מצילה …
עבודה שהתחלפה אחרי 11 שנה ויציאה לדרך עצמאית וחדשה –
וכל זה איך לומר – בשנה אחת !
זה הרבה להכיל ומורכב; ומצריך נשימה עמוקה במיוחד. ולעיתים היא אמרה, שהרגישה כאילו דברים שכאלו באים ב"שלושה" והיא לא ידעה איך היא יכולה לצור משהו אחר מתוכה ובעצמה.
ואז חברה שלחה לה את זה מסתבר "לקבל אהבה" (לחצו לקריאה)
מאמר ישן שלי על הדרך שלי אהבה לקבל.
ומאז היא חוקרת את עצמה ושואלת, אך לא היה לה את האומץ להתקשר או לכתוב.
והנה פתאום, פגישה "מקרית" שכזו, משמחת אותה עד מאוד, ומאפשרת לה להפתח ולפתוח לבבות.

אז כבר כמה ימים מאז שהיא החלה מפגשים ותהליך, וגם עם בן הזוג פתאום הדברים מתחילים לזוז.
ואני מאחלת לה ולכולנו, שתמיד נעז, ונצא מהשבלול .
למה באמת אנחנו מחכים? עד מתי נספר לעצמנו סיפורים?
גם אני לפעמים בתוך שבלול. לא מוכנה לראות נקודות שמבחוץ כל כך ברורות.
אם רק אבחר את הראש להוציא, אוכל את עצמי מחדש להמציא J