על שריטות ובתי קפה / יוני 2013

יש לי שריטה קטנה בלב
והיא עושה לי מנגינות
של מה כדאי ומה אולי
ומה אני רוצה בכלל

יושבת לה אותה שריטה
ומנהלת כשיטה
את הימים והלילות
ואת שאר הפעילויות –

יש לי במיינד שריטה קטנה
עם כוס קפה ומנגינה –

אה….
אין כמו כוס קפה.
במאג.
לא מזכוכית.
לא בספל גבוה עם "רגל" ,
ושלא יהיה בחרסינה "סירה".
שיהיה חם
עם מספיק קצף למעלה.
חלש אבל מורגש.

יושבת לפגישת בוקר עם חברה עמיתה לדרך. מדסקסות על אה ודא (למטה תוכלו לקרוא על מה ..בטיזר קטן)
המלצרית החמודה מגיעה ופשטות שואלת – "מה תשתו"?
ואני יצאתי לחגיגה –
"קפה. גדול. איזה כוס יש לכם? זכוכית?"
"אפשר" היא אומרת.
"לא אני לא רוצה זכוכית. בטוח לא זכוכית עם רגל כזו…"
"יש מאג?" אני יוצאת לרגע מההרצאה שהתחלתי על כוסות זכוכית –
"יש זכוכית מאג"
"מממ" אני שוקלת "וחרסינה כזה.." אני מנסה לצייר לה באוויר כוס מאג חרסינה (יש בי כשורים..בטח)
"יש " היא עונה
"אבל לא סירה נכון?" – אני רואה אותה מתחילה להתעייף…
"מה זה "סירה"? היא מתעשטת ומבררת איתי-
"כשזה נראה כמו קערת מרק אבל שותים ממנה קפה (איכשהוא)"
"כן. פה זה כוס נמוכה ורחבה – אז קחי בזכוכית"
אבל אני לא שותה קפה בזכוכית…אני אומרת לעצמי ומרגישה כיצד הגבות מתכווצות לרגע חשיבתי חשוב במיוחד..מליון נוירונים עושים חישובי כדאיות תוך כדי תנועה
"טוב" אני אומרת. "שיהיה זכוכית. אבל גבוהה. במאג. בלי רגל.וקצף. שיהיה קצף…וחלש..ו…"
היא כבר המשיכה הלאה.
הבינה את ה"שריטונת " הקטנה והביאה לי את הקפה בכוס המדוייקת בשבילי.

גם דברים קטנים צריכים דיוק. לפעמים נדמה שההקדשה ותשומת הלב לדברים הקטנים ביותר או כביכול הזניחים יותר,
יוצרת מהם משהו מופלא וגדול הרבה יותר.
לשתות קפה ולהנות ממנו באמת. ולא רק כי הוא שם… להשקיע בהגשה שלו ובאיך שאני אוהבת.
להיות בחברת חברה אהובה ולעבוד עימה יחד, ולא רק כי צריך..כי יצרנו אווירה נעימה מפרטים קטנים…ושמנו לנו פרח לידנו.
לחוות אהבה מחיוך קטן שהוא שלח לי בהודעת טקסט בדיוק כשחשתי בדידות.

להקדיש זמן גם לפרטים הקטנים שבחיי.
מזמינה אתכם להנות מהדיוקים הקטנים "מהשריטות" הקטנות שבלב ולאפשר לעצמכם להגשים את עצמכם במדוייק.

חזרה לדף בלוג ומדיה