על שדים ורוחות / אוקטובר 2013

קמתי מתוך חלום והשפתיים כמהו לטיפה של מים צלולים.
בדרך אל הברז הנחשק, אני שומעת את רחשי ההליכה שלו.
הוא מבקר לעיתים. לא תמיד בזמנים הכי נוחים –
(זה אומר , בזמנים שאני ערה וכל השאר ישנים. )
מדליקה אור והוא מפסיק. שותה לרוויה את כוסית הלילה שלי וחוזרת להתכרבל בשמיכה. לא שוכחת לזכור לכבות את האור. רחשים שבים אל אוזני.
אני לא יודעת לומר בוודאות האם באמת אני מאמינה שכן או לא יש רוחות – או שאלו סרטי הפעולה שהמיינד שלי מייצר משעמום של חלומות מתוקים ומכורבלים …
אבל בקשתי יפה שינוע ויפנה את מרחב הבית שלי לעצמי.
הוא הקשיב. חמוד.

אז בתוך המרחב המחודש אני מרגישה את האנרגיה המתחדשת. עד כדי כך שאני הופכת חדרים, רהיטים, בגדים –
יוזמת סדרים חדשים. אני מאפשרת לעצמי להניע את האנרגיה שבתוכי מחדש ומגלה דרכה יצירתיות ופתיחות שלא ידעתי שקיימים בי.

שאלתי את עצמי מה עוד. מלבד לבלגן את הבית ולקרוא לזה עיצוב מחודש מודרני ברוח המורניזם, (חיוך)
מה אני רוצה עבור עצמי. האם יש במרחב הזה שאני לומדת לפנות ולתת לעצמי (כן. לומדת. זה אף פעם לא מובן מאליו).
יש עוד משהו שנפשי ממש צמאה אליו?! הרי מים בלילה אפשר כבר לשתות בשפע…

לקח לי קצת זמן, ואחרי הסדנא האחרונה, (שהייתה מהממת – תודה! ) הבנתי שאני מבקשת לעצמי עוד מרחבים של התפתחות עבורי – וכך מצאתי את עצמי היום, יושבת ולומדת בקורס מרתק (פרחי באך) ומחר הולכת להתאמן על ה"RRR" הספרדית שלי.
תענוג. כמה כיף זה ליצור הגשמה. כמה יופי ושמחה יש בתחושה הזו בגוף של אנרגיה חדשה שזורמת.

כבר אחרי חצות. לא מצליחה להרדם.
לא בגלל ישויות על ולא בגלל קריאת כל המאמרים שבערך קיימים ברשת והורדתי היום לקריאה (זה יחכה למחר).
זה בגוף. אני מרגישה את ההתרגשות. את ההתפתחות. בכל תא ותא . עד קצות האצבעות .
קוראים לזה אנרגיה מתחדשת – אני קוראת לזה טנטרה. חיות . חיים.

בדיוק מסיימת לכתוב את הניוז – חברה כותבת לי בצ'אט " אני לא נרדמת כבר יומיים. חולדה הולכת לי על הגג וכל רחש מקפיץ אותי…" היש מצב שהרחשים עברו לבית השכן?! ((:

חזרה לדף בלוג ומדיה