מיניות מתובלת

"אז את בטח ממש נועזת" היא אומרת ונותנת בי מבט סופר- על- לייזר-מן שכזה.
חוקרת אותי מכף רגל ועד ראש.
"אני באמת שלא יודעת איך אפשר . כל הכבוד לך..באמת. זה, את יודעת – לא טבעי לעסוק בזה …"
אני עוד שותקת ומקשיבה לבחורה המתוקה הזו שנקרא לה גברת ר. חברה של חברה.
מפגש חברות בתוספת חברה של (ולראייה גברת ר. ) החל דווקא נחמד –
זה התחיל מזה שמצאתי זמן למקלחת רק עם עצמי (ובלי שני עוללים קטנים עלי)
וגם להתלבש ולצאת – טוב, זה היה בבוקר. הם בגנים..ועדיין, הרגשתי שנצחתי ופצחתי לרגע את הקוד השמור הזה של אמהות אינטנסיב. באתי בחיוך.
או אז הכירו לי את גברת ר.
אישה נעימה וחיונית שמפחדת מלהביט בטבעיות שבה -שבנו.
גברת ר. האמת, בכלל לא הסיפור עצמו – היא אמרה בפשטות את מה שרובנו תמיד חושבים. מיניות לרב מפחידה אותנו. מצד אחד מאוד רוצים בה , חושקים אפילו לפרקים. אבל לעיתים, הפחד משתק ואנחנו מתרחקים ממנה, כאילו הייתה עכשיו איזו אש גדולה שיש להזהר ממנה.

גם אני פעם פחדתי ממנה. שיחקתי איתה כמו להבה..
אני זוכרת שהמיניות תמיד משכה אותי ואפשרתי לעצמי להיות פלרטטנית על הבר ולשחק עם מה שהחיים מציעים ומהצד השני היה משהו שעצר אותי מלהביע את עצמי ואת הנשיות שלי במלואה.
לתת ללביאה שבי לצאת.
היו שנים שלמרות שהייתי כבר בשנות העשרים, טעו לחשוב שאני נערה מתבגרת.
ולא שזה רע להראות צעיר מגילך – אבל זה היה משהו באנרגיה הזו שבי, המרחב שאפשרתי לעצמי.
כשהכרתי את הדרך של הטנטרה, התחלתי ללכת. בטבעיות. צעד אחר צעד.
לצעוד בתוך נבכי האנרגיה שבי. התחלתי להיות קשובה לאנרגיה שזורמת בי.
לבחון לאן היא לוקחת אותי. מה נכון בעבורי.
גם היום יש מקומות שבהם אני נותנת לאנרגיה הזו לשאת אותי על כנפיה באמון מוחלט ואני מרפה לקסמיה. יש לפעמים עדין מקומות שבהם אני זקוקה לעצור ולבדוק מחדש.
כי למעשה , מה יותר טבעי מהאנרגיה של החיים. יש בה תבלון של מיניות וחושניות- לצד תבלון חזק של הרבה רגשות ותחושות.
זו אנרגיה מופלאה שמתבלת את חיינו בשלל טעמים , ניחוחות וצבעים.
ואני מבשלת וטועמת – מכינה פה תבשילים נפלאים.

אז בואו לטעום את הדרך הקסומה הזו של הטנטרה.
סדנאות האביב בפתח.

סוג'יי ומורן
"לגעת בטנטרה"