לקבל אהבה – מורן גוטליב

נשימה. הייתי חייבת נשימה עמוקה, כזו שמגיעה עד לבטן, וממש נדחפת לה שם עמוק, מפלסת את מקומה אל בין האיברים ויוצאת בקול אנחה, אאהההה. אנחת תובנה ושקט.

את הנשימה העמוקה כל כך לקחתי ביום שבו הבנתי שאני מתקשרת.
לא עם ישויות או מלאכים,לא עם קלפים ואבנים וגם לא בטקסים וכשפים, התיקשור שלי הרבה יותר פשוט ,הבנתי שאני מתקשרת עם עצמי. מתקשרת דרך גופי ונשמתי.
בחיפוש בעלית הגג של הגוף, ישנה אי שם קופסת זיכרון של תחושות…ותחושת החיות בגוף שעברה בי עם הנשימה אולי זהה בדרכה לנשימה העצמאית הראשונה שלנו, שניה לאחר שיצאנו מרחם אמא.

אז מה המהות של נשמתך? היא שואלת אותי בקול תומך וברור כל כך.
אני עוצמת עיניים ומביטה עמוק עמוק. הצבעים מתחלפים, משתנים ומתערבבים זה בזה.
אהבה, קול רך , שטרם זיהיתי שהוא שלי ממש יוצא מפי. "נשמתי באה בשביל אהבה.לתת ולקבל".
כן, לקבל אהבה והרבה. אהבה גלובלית, אהבת אם ואב, אהבת חברים וטבע, אהבת גבר… באתי לכאן לדעת אהבה גדולה, חשופה ואמיתית, ללא כל מטרה או יעד.
לרגע נעתקת הנשימה מפי וחוזרת להיות מהירה וקצרה.קבלת כל כך הרבה אהבה, גם היא רק במחשבה משתקת. אז איך אוכל לאפשר לאהבה רבה כל כך להציף את גופי, לשאת אותי על כנפי הקיום במודעות מלאה לזמן אל חיי אהבה טהורה של לב.

סערת חושים מתחוללת ואני צוללת עמוק יותר פנימה. הראש נהיה כבד. תחושה של נוקשות וחוסר תזוזה מציפה את כל כולי. מישהו בוודאי הניח לי משקולות על ידי ועל רגלי , כל ניעה היא כל כך א י ט י ת …
הכל מתערבב בכל. אהבה, פחד, חרדות, תמיכה, חשש וקבלה – הכל שם. מסתובב ויוצר כאוס פנימי עד שהמצח חם כל כך ותחושת לחץ מתרכזת אל אזור העין השלישית.
עוד נשימה עמוקה והיד עולה מעלה אל הראש, לאט לאט, ומתחילה לפזר את האנרגיה התקועה. משהו קורה בגוף. משהו בנשימה הזו, היה כל כך מלא שזרמים חדשים מתחילים להופיע ועוד נשימה, והקלה רכה יותר מגיעה, תחושת שחרור מתחילה לזרום לה בכל הגוף.

לא פשוט לי כל כך להבין קבלה מהי ועוד יותר מכך, זה אינו טריוויאלי כלל וכלל לאפשר לקבל אהבה אל חיי. כילדה, נקייה מכל צורך הבנה בין הנתינה לקבלה, פשוט הייתי בתוך המקום. בכאן ועכשיו. במה שיש ובמה שאין. ברצון לתת וברצון לקבל. ידעתי לומר מתי כן נעים לי או טוב ומתי גם לא. ההקשבה הפנימית הייתה כל כך בהירה עד שהחופש פשוט הפך להיות נחלת הרגע שחוויתי.

והשנים חולפות, הילדה הייתה לאישה והנשמה עדין פה. רוצה לאהוב. מבקשת לתת ולקבל.
נפגעתי. גם אני, בדרך הארוכה שעשיתי בחיי, נפגעתי וכאבתי כל כך הרבה פעמים.
מהורים, חברים , משפחה – ובכל פעם , רציתי לנסות ולהמשיך לאהוב.כמו אז כשנפלתי מהאופניים וקיבלתי מכה ושריטות בירך…כמה שבכיתי. הכאב, הבכי והרגש יוצאים. אין אמון. האופניים לא שמרו על איזון גופי. הפלסטר שהנחנו על הפצע ברגלי, היה לי לאבן ראשונה של חומה סביב הלב.

ובכל פעם שנפלתי שוב, והמכה כאבה, בניתי לי חומה חזקה יותר, גבוהה יותר, הרבה פלסטרים, מכל הגדלים והסוגים. שריונות.

והאהבה, היא רק רוצה להיות. איתי ובתוכי. וכמה שהיא מנסה ומחפשת, היא לא מצליחה לתור ולמצוא אחר אותו הסדק, אותו הפתח שיאפשר לה להיכנס ישר אל הלב, ולהסיר לאט את החומות.
להתיר את כל המגננות ולאפשר לאהבה להיות מנת חלקי. באמת ובמלאות.

הגוף שלי מרגיש. הוא יודע מתי אני באהבה עצמה ומתי היא סובבת סביב. החיות שברוחי, אנרגיית החיים שבי, ככל שאסתיר אותה יותר הכאוס יגבר, ותחושת מאבק פנימי, תסכול וניתוק מהגוף תתפשט ותשתק אותי מיכולת הניעה והתנועה של החיים.

והנה, אני יושבת אל מולה. גופי שוב קשה כאבן כמו הילדה שנפלה. ובנשימה אחת עמוקה , תוך רפיון של הגוף זה קרה. עוד חומה הוסרה. עוד תנועה של אהבה הצליחה להיכנס הישר אל תוך ליבי ולרקוד בתוך גופי. סילקה את הכאב והביאה לי את האושר.

העבודה בדרך הטנטרה מנתבת את הנשמה והגוף, הנתינה והקבלה לצורך התפתחות ופתיחה של הלב והגוף גם יחד. שימוש בטכניקות הכוללות תנועה, נשימה, מדיטציות, יוגה ועוד עוזרות על מנת להביא לזרימה אנרגטית ונכונה של אנרגית הקונדליני בערוצי האנרגיה בגוף השונים ותוך כך, הסרת חסמים ושריונות.

אישי האהוב כתב פעם שכולנו מחפשים אהבה. הצורך לאהוב ולהיות נאהב, טבוע בשורש נשמתנו, ומלווה אותנו למעשה עוד מהרחם. למען האמת, גברים ונשים, בלי יוצא מהכלל, עסוקים במשך חלק ניכר בחייהם בחיפוש אחר דרכים לממש את האהבה בתוכם או לפצות על חסרונה.

תם החיפוש. האהבה הינה מנת חלקי ויומי. סובבת אותי בכל מקום, בכל כיוון. רק להושיט לה יד…עוד קצת…הנה היא מגיעה…ישר אל הלב.