לכעוס. לאהוב. לחיות. / אוקטובר 2015

קמתי הבוקר מלאת כעס –
האור שבקע בחלוני מוקדם מהצפוי
הגג שנוזל
העצים שנפלו אמש בסערה
הבלגן העצום שנראה מסביבי
כאילו מציב לי מראה אל חוסר השקט שבתוכי.

וכאילו כולם משתתפים במשחק הזה של היקום
ומצליחים בדרכים מופלאות להוציא את הבודהה
שבתוכי לטיול שמש סתוי
משאיר אותי להתמודד איתו – עם אותו הכעס
ש…במילים עדינות – אני לא מחבבת.

ואני מנסה לעטוף אותו בשכבות אחרות
לצבוע אותו בצבעים שונים
אבל הוא לא זז.
עקשן ומעצבן.
למה הגעת? על הבוקר? אין לך משהו טוב יותר לעשות? – אוף!

אז יצאתי מהבית.
נכנסתי לקליניקה. שמתי מוזיקה – רקדתי,כעסתי, ג'יברשתי , רקעתי ברגליי,
נפנפתי בידיי, שאגתי. התנערתי איתו וממנו.
אחר כך ישבתי עם כוס הקפה באוויר הנעים בחוץ..
עדין מוקדם אבל השמיים כבר מוארים כל כך – נשמתי עמוק וראיתי אותה
את הילדה הזו שבתוכי, שנורא רוצה לעשות הכל. להצליח, להחזיק מליון
דברים ביחד…רגע אני אומרת לה. הכל בסדר.
כל דבר בעיתו. אני איתך. מקסימום, יקח לנו עוד רגע…נרוויח האחת את השניה
למפגש נעים ומשותף.

כזהו הכעס. נחשב למגונה בחברה שלנו ויש לכך מחיר.
לרב נלמד לעצור אותו ואז הוא נשאר תקוע בגוף.
עד שלא נעשה איתו תהליך מודע ונשלים איתו, נמשיך להיות מושפעים ממנו.

זו הסיבה שעבודה של טנטרה שעוסקת עם זרימה וחיים אומרת כן לכעס.
זה נשמע מוזר אולי בתוך חברה שמלמדת מילדות " אל תכעס"…
אבל יש הרבה דרכים חיוביות להוציא את הכעס ולנתב אותו כך שאפשר להתמירו לאנרגיית חיים. אם נחסום אותו הוא זה ישלוט בנו עד שנדע להרפות.

העבודה של הטנטרה מאפשרת לנו מפגש.
מפגש של אמת עם עצמנו וכל קשת הרגשות שבנו.
מוזמנים באהבה לסדנאות והפעילויות שיפנקו אותנו בימי החורף .

בקרוב – עדכונים על פעילויות נוספות ומהנות.. המשיכו לעקוב.

סוג'יי ומורן
"לגעת בטנטרה"

J