יומהולדת / מרץ 2014

הבוקר שלחתי יונת דואר לחברה שלי , או מה שמכונה smsלנייד, והזמנתי אותה לחגוג עימי יומהולדת . (תכף נגיע גם לזה – תתחילו בנתיים לעטוף את המתנות)

תוך שניות מספר אני מקבלת ממנה הודעה בחזרה וכתוב – "למה לא "

אז אני עוד בעליצות עונה לה " למה כן!?" וממשיכה להרעיף עוד גינוני חברות משעשעים בהודעה.

ואז , דקה שתיים אחר כך, טלפון מזוהה ממנה –

אני עונה לה "מותק, מה נשמע?" ובקצה השני של הקו עונה

לי קול מסוקס – "מה שלומך מותק, זה משה…"

אני חושבת שבשלב הזה יצאו לי העיניים ממקומן בשילוב מבט מופתע. לא הספקתי לומר עוד משהו והוא ממשיך –

"מזל טוב. הזמנת אותי לחגוג איתך, אז שתדעי שבעקרון בשמחה אבל אני לא יודע איפה זה".

רגע- זה משה או ש…הילה?! …פה אני חושבת שפחות או יותר הצלחתי להתעשט ולהשחיל מילה בשיחה – "משה, תודה. אבל כנראה יש פה טעות…"

"בטוחה?!" הוא ממשיך – "חבל דווקא אשמח .."

"לא .כלומר כן..אני בטוחה. הייתה טעות במספר. תודה וסליחה"

"חבל, יש לי יופי של מתנות"

כן…אני בטוחה (:

ככה זה, שבוע חדש נפתח ומלא דברים בלתי צפויים בטח עוד מחכים לי. ככה זה להתחיל שנה חדשה . יומהולדת שמגיע וטורף את כל הקלפים מחדש ויוצר עבורי אפשרויות חדשות. עוד הזדמנות לעשות רגע פסק זמן. לעצור ולהביט מה קרה מאז שנה שעברה (או כמו שחברה כתבה לי בהמשך להודעה שהיא קבלה, "מה כבר עברה שנה…???"), מה אני עושה היום ומה אני מבקשת לעצמי לשנה הקרובה. יש לי המון משאלות לב, גלויות וכמוסות. מאחלת לעצמי שאמלא את עצמי קודם כל באהבה. שאצליח להביא את הדרך שלי (ושלו) לעוד ועוד אנשים שיוכלו להכיר את הקסם הזה של הטנטרה והתרפיה שנכנסה לי ללב. שאהיה פה בהווה. שאהיה אני ההוויה. מורה יקר שהיה לי פעם בהודו, היה נוהג לומר – " The past is gone. The future is yet to come…But the Present is the real PRESENT for you now" ובתרגום חופשי – העבר הוא עבר , העתיד עוד בכלל לא כאן, והרגע הזה, עכשיו – זוהי המתנה האמיתית. להיות ברגע. באהבה ושמחה.