אתיקה בתחום העוסקים בטנטרה ותרגול מיני. מאת סוג'יי

נושא שיווי המשקל הראוי בין הגבולות הראויים והחופש הפעולה במקצועות הטנטרה והדקה/דקיני חזרו והעסיקו אותי פעמים רבות במהלך 20 השנים האחרונות בהן אני מלמד, עוסק ומכשיר תלמידים בתחום, פגשתי אותו מכל כך הרבה זוויות ונקודות מבט. אם דרך ניסיונות לגבש קוד אתי למנחי מניות ואם דרך בדיקה אישית של הגבולות בקליניקה או בסדנאות שאני מעביר. גיליתי שהתשובה לסוגיה חמקמקה, לא החלטית ומשתנה תדיר. הייתי נגד, בעד, חסר דעה מגובשת וחוזר חלילה מספר פעמים.
המורכבות של העניין נובעת מכך שקיימות מספר "אמות מוסר" כללים או ערכים שאנו מושפעים מהן, הבנה של הגישות השונות, שלעיתים סותרות זו את זו, מאפשרת לפרק את הבעיה למרכיביה ואולי להבין אותה בבהירות רבה יותר:

1) החוק, וכיצד הוא מתייחס לעניין:

נתחיל מזה שהחוק היבש אינו מפריד או מבדיל בין עיסוי יוני/עיסוי רקטלי לבין יחסי מין מלאים.

במקרה ומדובר במטפל רגשי ואין הסכמה מראש לאקט (עוד לפני שנוצרת סמכות

של המטפל על המטופל) הרי שמדובר באינוס. (אונס- בשפה המשפטית).

החוק גם מתייחס הצורה שונה לגברים ונשים (לפחות בדרך בו מפרשים את החוק בבתי המשפט או בפרקליטות). מטפל (גבר) שיעניק עיסוי יוני במהלך טיפול ללא ההסכמות הנדרשות עלול לעמוד בפני אשמת אינוס. מטפלת (אישה) שתעניק עיסוי לינגם/רקטלי/יחסי מין מלאים. תחשב על פי החוק "עוסקת במעשה זנות". אולם בישראל הזנות אינה מהווה עבירה. ולכן במקרה כזה, דווקא המטופל הגבר, עלול לעמוד בפני האשמה של "צריכת זנות".

כלומר- הגבר חשוף הרבה יותר מהנשים לתביעה משפטית.

לגבי נשים שמטפלות בנשים. המצב "אפור" ותלוי בגישת המעורבים בישום החוק.

מדובר פה על הליכה על חבל דק ועל מנת להימנע מחשיפה לתביעה משפטית, יש לנקוט בסדרה של פעולות מקדימות, תוך כדי, ולאחר המפגש.

חשוב לציין שזו אחת המטרות שהצבנו לעצמנו בכינון "ארגון המנחים לאינטימיות בריאה בישראל":

לתת מידע, הכוונה וסיוע ויעוץ משפטי כך שכלל העוסקים בתחום יוכלו להמשיך ולעבוד בהתאם לחוק ומבלי להסתכן בתביעה משפטית.

2) האתיקה הטיפולית, או יחסי מטפל /מטופל וכיצד המצב מתיישב עם רעיונות אלו:

האתיקה הטיפולית נשענת על החוק, אך פעמים רבות מחמירה ממנו ויוצרת קווים ברורים גם במקומות שבהם החוק לא ספציפי.

דוגמא לכך היא יחסים בין מרצה לתלמידה. (כזו שאינה תחת הוראתו), על פי האתיקה זה עלול להחשב לא ראוי. למרות שעל פי החוק לא מדובר בעבירה.

בנוסף האתיקה הטיפולית מסתכלת על טובת המטופל כערך עליון ויוצרת שורה של בלמים וחסמים שימנעו שיקול דעת מוטעה מצד המטפל.

תפיסת העולם לגבי אתיקה של יחסי מטפל מטופל, נשענת על המודל של אנשי מקצוע כגון פסיכולוג/רופא/עובד סוציאלי והקליינט שלו. התפיסה הזו שוללת לחלוטין כל אפשרות למגע פיסי שקיימת בו מיניות. מטפלים רבים נמנעים מכל מגע ואפילו חיבוק… המחמירים אפילו לא לוחצים יד.

אילו מאתנו שעוסקים בתרגול מיני/טנטרה/דקה דקיני וכו', חווים התנגשות חזיתית עם התפיסה הזו. בעיקר אם הם באים מרקע של מקצועות טיפוליים והנורמות שקיימות בו מוטבעות בהם עמוקות.

התפיסה הטיפולית והאתיקה הטיפולית, יצרה הפרדה גמורה בין יחסים גופניים לטיפול. עקב חשש וסכנה של שיקול דעת כושל של המטפל, המצבים של העברה, העברה נגדית, השלכות ובעיקר בשל התלות שמפתח המטופל במטפל ושעלול לשבש את חופש הבחירה שלו.

(חשוב לציין שהמצב לא היה תמיד כך ובראשית עידן הפסיכואנליזה, היה קיים בלקסיקון טיפול שכלל עידוד פעיל של אורגזמה נשית כריפוי להיסטרי נשית…).

המקום היחיד שבו ניתן ליצור אינטראקציה מינית עם מטופל, קוראת במשולש שבו קיים מטפל, מטופל ואדם שלישי שתפקידו ליצור אינטראקציה רגשית ומינית עם המטופל. זהו מודל הסרוגייט, שהומצא במקור על ידי ויליאם מאסטרס ווירג'יניה ג'ונסון כדי לאפשר את המחקר המפורסם שלהם על מניות ורק מאוחר יותר שונה ועבר מודיפיקציה כך שיתאים לריפוי של בעיות בתחום המניות.

על פי מודל זה, קיים משולש טיפולי. שבו המטופל נפגש עם המטפל הרגשי (פסיכולוג/סקסולוג) ועם הסרוגייט (שאתו יכולה להיווצר אינטראקציה מינית) לחילופין. בנוסף מתקיימות פגישות בין המטפל לסרוגייט שבו הסרוגייט מדווח למטפל ומקבל ממנו הנחיות להמשך המפגשים. משולש זה יוצר הפרדה פיסית בין המטפל למטופל, כך שהמגע המיני עם המטופל אינו יכול להחשב כ"טובת הנאה" למטפל. ולכן המטפל פחות מושפע מהצרכים הלא מודעים/מודחקים שלו. שבמקרים מסוימים עלולים לשבש את כושר השיפוט שלו.

3) המוסר, הערכים ותפיסת העולם בחברה שלנו לגבי מיניות בכלל ויחסי מין בכלל. והתפקיד של גברים ונשים במכלול הזה:

זהו אולי החלק הכי מבולבל ולא ברור בנושא. שכן, כמספר בני האדם, כן מספר התפיסות. אבל ניתן לומר שבאופן כללי העולם בו אנו חיים, מאוד, אבל מאוד מודחק מינית. התפיסה הרווחת היא שנשים הן בפוטנציאל גבוה להיות קורבנות לתקיפה מינית בעוד גברים הם תוקפים בפוטנציה. זו כנראה גם הסיבה שהחוק אינו שוויוני (או לכל הפחות לא מיושמת בצורה שוויונית) כשמדובר בתקיפה מינית.

מכיוון שהעניין כל כך מודחק, היצרים האפלים ,הן של גברים והן של נשים מודחקים למעמקי התת מודע, ושם בצללים, הם מתנתקים מעולמו הרגשי של הגבר והאישה, ונוטים להתפרץ בצורה לא מודעת תוך חריגה ממעגלי ההסכמה ויצירת פגיעה אישית או באחר.

זה גם הבסיס לחששם של אנשי הטיפול הרגשי מחשיפה לפן הפיזי מיני של יחסי מטפל מטופל. ומכאן הניתוק המוחלט שהם גזרו על עצמם מעיסוק ישיר בנושא זה.

כמובן, שקיימים מצבים שבהם גבר או אישה מקבלים את החלקים המודחקים הללו ויוצרים איתם שיח ושיתוף פעולה. מצב זה קורה בעקבות תהליכי Sexual Deconditioning ארוכים ועמוקים. כגון תרגול טנטרי ממושך ועבודה רגשית בתחום. במצבים אילו, קיים פחות דחף "לפרוץ" ו"להאכיל" את הצדדים המורעבים/מודחקים ולכן ניתן להסתמך על שיקול דעת אוטנטי ורפוי יותר.

4) "התפיסה" הטנטרית:

התפיסה הטנטרית נמצאת בבסיס של רבות מהטכניקות המניות שאנו משתמשים בהן בקליניקה. שלפיה " אין חוקים" אין "טוב ורע" ולפיכך לא ניתן להגביל את הטנטרה באתיקה מסוג כלשהי. ובנוסף, מכיוון שמדובר בטכניקות טנטריות שכוללות לעיתים חדירה ויחסי מין מלאים, (לדוגמא- שיווה שאקטי מלא, שכולל חדירה), הרי שאיסור על יחסי מין מלאים אינן מאפשרות שימוש (חיובי) בטכניקות הללו.

לאדם שתפיסת העולם הטנטרית מנחה אותו. החוק, האתיקה והתפיסה המוסרית הן מגבלות חמורות על החופש להיות אוטנטי ולהיות קשוב לרגע. ופעמים רבות, מגבלה זו כובלת את ידיו מלהביא את עצמו בצורה מלאה לעולם.

זו הסיבה שבפעמים הקודמות שניסיתי יחד עם חברים נוספים (אוהד ורפיק) ליצור "קוד אתי למטפלים מיניים" (אי שם בעשור הקודם). זכינו להתנגדות נמרצת של הדקה/דקיני שראו בנו "שוטרים מוסריים" אשר מגבילים את חופש הפעולה שלהם. והקוד האתי לא תפס. אם כי אפילו היום, קוד זה עדיין משמש בסיס לדרך שבה אני ורבים מהמנחים בתחום פועלים.

אז איך מחליטים?

בלימודי האתיקה שאני מעביר לתלמידי (מארג), אני יוצר סינתזה של התפיסות הללו אולם אני יוצר היררכיה כך שתוכל להיות מיושמת בבטחה בקליניקה או במרחב הסדנאות.

בראש ובראשונה אני שם את החוק. זה לא שאני חושב שהחוק נכון בהכרח או צודק. אבל כיבוד החוק נובע שהרצון לכבד את הכללים המרחב בו אנו חיים ומהבנה שאי כיבוד החוק עלולה לגרום נזק לכל הנוגעים בדבר.

חשוב לציין ,שאנו כעוסקים בתחום, מחוברים זה לזה בדרכים רבות ומגוונות. אנו "מארג"  ולכן משפיעים על השדה כולו בהחלטות שלנו. אם מנחה/מתרגל כלשהו נכשל בתפקידו ויוצר פגיעה בקליינט שלו. האדוות של המקרה מתפשטות ומגיעות לפתחם של כל האחרים העוסקים בתחום. ובמקרים קיצוניים זה אף עלול לגרום לצמצום חופש הפעולה או אפילו מניעה בעיסוק בטנטרה ובריפוי דרך תרגול מיני.

התפיסה המוסרית/ חברתית נמצאת בתחתית הרשימה. ולמען האמת, ההשפעה שלה נובעת בעיקר מחוסר ברירה. לטענתי התפיסה הזו היא היא שיצרת רבות מהבעיות והפגיעות המניות מלכתחילה. אולם מציגה את עצמה כ"מושיעה" שבעזרתה תמנע פגיעה נוספת.

דוגמא לכך ניתן לקחת מההתייחסות שלנו כחברה לעירום:

על פי אמות המוסר הנהוגות, אדם המתערטל במקום ציבורי, עלול להיחשב לא מוסרי, (ואף לעבור על החוק). וכמובן, פוגע ברגשותיהם של העוברים והשבים (כולל ילדים..)

ועכשיו, ניקח דוגמא לשבט שחי ביערות האמזונס, שם העירום הוא טבעי ואין הגבלה מוסרית על עירום.

האם גם שם יחוו העוברים והשבים פגיעה מאדם המתערטל הציבור? כמובן שלא.

כלומר, קיימות פעמים שבהן המוסר והאמונה בצדקת דרכנו, גורמת לנו להיפגע. (ולפגוע האחרים)

וכמובן, יוצרת אשמה, בושה וגינוי אשר ממשיכים את ההדחקה ויוצרים בתורם פגיעות נוספות.

ה"אתיקה הטיפולית" ו"התפיסה הטנטרית", תופסות אצלי מקום זהה מבחינת קדימויות. ופעמים רבות הן סותרות זו את זו.

אני לא מסכים עם ההנחה שלא יכול להיות מפגש שכולל מניות בקליניקה. אבל מקבל את ההנחה שקיימים הרבה" צללים" וחלקים אפורים שיש להתייחס אליהם בתשומת לב. זו הסיבה שיש לנסות ולצמצם למינימום את החלקים הללו ( Sexual Deconditioning )
. ויחד עם זאת לשמור על רוח הטנטרה ולא לשקוע למצב שבו הזהירות המוגזמת תחנוק את הטוב שקיים בבסיס העניין. מבחינת "לשפוך את התינוק עם המים".

קבלת הכשרה ראויה, יצירת הסכמים ברורים,  תקשורת ישירה, קבלת סופרוויג'ן ויעוץ,  הן רק מעט מהכלים שיכולים לצמצם את פוטנציאל הפגיעה ולתת מענה ראוי וממשי.

החברה שלנו זקוקה להזדמנות הזו לריפוי, ואנחנו, העוסקים בתחום, חלוצים בתחום לא ידוע ורווי מוקשים.

אני מרגיש שקיימת בנו חובה להמשיך ולסלול את הדרך ולהתוות אותה. וועדת האתיקה שגלעד חבר בה. היא אחת מוועדות נוספות בוועדה ציבורית אותה יצרנו ואשר מנסות ליצור את אמות המידה    . בשדה המניות. כך שנזכה הן בחופש פעולה והן במרחב בטוח עבורנו ועבור הקליינטים שלנו

באהבה

 

 

אתיקה בתחום העוסקים בטנטרה ותרגול מיני.