איך לומדים ללכת כשכבר יודעים? או בקיצור, איך נהיים תינוק?

לכולם שלום,

איך אומרים את מה שמילים לא יכולות להביע?
אני יושב והדמעות זולגות מעצמן, וכל אחת מהן יקרה בעיני יותר מכל.
אני בוכה על הבית שמצאתי (אתמול סיימתי את הסדנא של סוג'יי) ואיבדתי (אתמול סיימתי את הסדנא של סוג'יי)
וכן, אני יודע שזה לא טנטרי במיוחד לבכות על היקשרות אל העבר. אך כרגע זו הטנטרה (המקום) שלי.
ועוד יגיע הזמן והמילים לשתף ולחלוק, אבל כרגע יש לי שאלה בוערת.

קמתי הבוקר אל כל כך הרבה מחשבות תחושות רגשות ושאלות, אך אני רוצה להתמקד בשאלה באחת.
עד לפני שנה הייתי בקשר זוגי של שנתיים וחצי, והבוקר הבנתי עד כמה לא ראיתי אותה.
התמקדתי בחלקים הלא מושגים בה (בעיקר) ובסופו של דבר איבדתי הכל.
עם ההבנה בא הכאב, והיד כבר התחילה לכתוב את ה SMS שמבקש להיפגש, להתנצל בפניה.

לשמחתי, לפני ששלחתי אותו הבנתי שלהתנצל מהמקום בו אני נמצא כרגע זה בעיקר הצורך שלי להפיל/להשיל עליה את הכאב שלי, שוב לראות בה רק חלק.
אני לא רוצה לתקן טעות אחת ולחזור עליה בדרך עוקפת.
אשמח לשמוע מהניסיון שלכם, איך אתם עשיתם את זה?.
איך לומדים ללכת כשכבר יודעים?
וכמובן, אשמח לכל תגובה הערה/הארה. כי בלעדיכם אני שקוף.

תודה,
אורי