יש לי חשש קל שפעם הייתי דב.
דב כזה גדול ואוהב להתכרבל שישן בחורף… ישן , ישן …
עד שבא האביב. השמש ליטפה את פרוותו הנעימה ואז הוא התעורר בחדווה לימים מלאי פריחה ושמש מחממת ונפלאה..
גם אצלי כמו אצל הדובון יש לפעמים תחושה –
שיש שעות כאלו שהזמן ..כאילו עוצר מלכת.
יש גם ימים כאלו…שהאני שלי לא ממש נוכח.
אני עושה את מה שצריך – עובדת על אוטומט אבל משהו מבפנים – ריק.
התעוררתי אתמול.
לקח לי זמן הפעם.
העומס מסביב נתן את אותותיו, והפכתי בעצמי לסוג של זומבי.
נוכחת – לא נוכחת…
עושה – לא עושה…
תחושה מוזרה שכזו. כי בעצם אני כל הזמן , מרגישה לגמרי פה ויחד עם זאת יש ניתוק מהגוף. המון רעש בראש.
כאילו הכל נמרח כמו מסטיק ארוך ארוך ארוך.
זה לא פשוט להיות בתוך חוויה שכזו.
לפעמים אני זקוקה למשהו שיזניק אותי. שיוציא אותי מהנימנום (ולא, שעון מעורר לא ממש מזיז לי .. מצד שני גם רעש של שואב אבק או קונגו לחילופין …)
לפעמים אני פשוט זקוקה לשיקוף. למראת פלאים שכזו שמראה לי מה שקורה בתוכי –
קבלתי אותה אתמול.
השמש פינקה לפרקים את השמיים ואני יצאתי לי אל המרחבים למדיטציה ולקחתי נשימות עמוקות.
ואז הוא התחיל לרדת. הגשם. הרטיב אותי מראש ועד רגליים. מילא אותי במים .
לרגע התעצבנתי, וגם זרקתי אוף ובעטתי באבן שבעטה בי חזרה..
ואז קרה משהו באמת מיוחד . התעוררתי מתוכי. כמו מתוך שינה עמוקה והרגשתי את המים וזה היה נעים. ולרגע הצטערתי שאין לי מגפיים להתבצבץ בהם ממש..
והקור לא הורגש באותו הרגע ממש והאוויר היה נקי כל כך , ויצאה קשת ענקית ויפה שאני חושבת שלא ראיתי כזו מימיי.
החיים חיים בתוכי.
אז אפשר להתחיל ולקום, להתנער ולהתעורר – כי אומנם עוד קצת חורפי בחוץ אבל האביב ממש בפתח ( תסמכו על אפו של הדב )
וסדנאות מופלאות מחכות לנו באביב
הרישום החל.
בואו באהבה

סוג'יי ומורן
"לגעת בטנטרה"

J