סוג'יי

מוביל דרך, יוצר שיטת מארג ( מיניות-אהבה-רגש-גוף) העוסקת בדרכה של הטנטרה והתרפיה. יועץ אישי וזוגי, מנחה קבוצות וסדנאות.
משלב בעבודתו מגוון שיטות וביניהם טנטרה, מדיטציה, גשטלט, מעגלית, קונסטלציה משפחתית (family constellation), תרפיה דרך יצירה, נשימות פולסיישן (pulsation), החוויה הסומטית (SE) ועוד. מורה ליוגה, מאסאטר לרייקי. ממקימי 'אשרם במדבר'.
מוסיקאי ואומן.
דוקטור לרפואה ווטרינרית (DVM) מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ובעל תואר ראשון במדעי החיים.

סוג'יי

אם הייתם שואלים אותי בילדותי, מה ארצה להיות כשאהיה גדול, הייתי עונה לכם מן הסתם, שאהיה מדען או רופא חיות. ואכן לתקופה קצרה, נראה היה שאני ,שמוליק שמש, ילד מופנם עם עולם פנימי עשיר, שובב, ודי רגיל למראית עין, הולך לעשות את מה שכולם ציפו ממנו.

נולדתי בארץ. אולם את שנותיי הראשונות כילד ביליתי בג’ונגלים המהבילים באפריקה המרכזית- ניגריה, ולמרות ששם פיתחתי את חיבתי הרבה לטבע, לחיות ויצורים נוספים (למורת רוחה של אימי), כנראה שהתקופה הארוכה אותה ביליתי ביבשת השחורה השאירה עלי חותם נוסף- אהבה גדולה לחיים, למוסיקה וסקרנות אמיתית לתרבויות אקזוטיות.

המשך התבגרותי לא היה שונה מרבים אחרים, וגם לצבא הגעתי עם ראש מלא רעיונות הרואים , כך קרה שהגעתי למסלול הקצונה הימית שבסיומו הוכרזתי כבוגר קורס חובלים. אך ההתלהבות מהמדים הלבנים לא נמשכה זמן רב, ומהר מאוד חשתי שהיעוד שלי רחוק אלפי מילין ממסלול צבאי מבטיח. לא פלא שלאחר סיום שרותי, לא היססתי לרגע ועליתי על המטוס הראשון לבומביי.

סוג'יי

עבורי, עוררה הודו טעם חדש-ישן. כאילו חזרתי למקום מוכר. הרגשתי איך התרבות השפה והמנהגים, מוכרים לי איכשהו. השנה הייתה 1991, תקופה בה עדיין לא היה אינטרנט ממשי בהודו והישראלים עדין לא כבשו את מנאלי. חשתי צורך ורצון עמוק להישאר ולחקור את הידע העצום, המסתורין והנתיבים הרוחניים השונים אותם ניתן לחשוף בתת היבשת העתיקה.
אולם בתוך תוכי עדיין לא אפשרתי לעצמי לוותר על התוכניות אותן טוויתי לעצמי מילדות. בלב כבד עזבתי את הודו ושבתי למסלול “הנורמלי” -נרשמתי ללימודי תואר ראשון במדעי החיים באוניברסיטת ת”א.

במהלך לימודי כסטודנט, מצאתי הנאה רבה בעבודה עם ילדים, הן כחונך אישי לילדים עם בעיות קשב,
והן כמורה בבי”ס יסודי, בתחומי המדעים, שמתי לי למטרה להביא לילדים נקודת מבט שונה ורעננה על העולם הסובב אותם,

אולם המשיכה העוצמתית לגלות את מסתרי החיים, לא באה על סיפוקה בחקירה מדעית שלהם, מספר פעמים מצאתי את עצמי חוזר להודו לתקופות ממושכות, ובכל פעם הרגשתי כיצד משהו עתיק, זיכרון ישן, מחלחל לתוכי ומוצא את דרכו פנימה.
בשנת 1996 באחד ממסעותיי על גבי אופנוע, ובדרכי לגואה, הצטרפתי להפתעתי לקומונה של אושו בפונה.

עד היום איני יודע איך וכיצד הוביל אותי “צירוף המקרים” המוזר, לוותר על המסיבות הפרועות של גואה, לחופי הים המוזהבים של האוקיינוס ההודי, ולהישאר באשרם ההודי מספר חודשים לא מתוכננים (מה שגרם להורי דאגה מרובה..), אשר במהלכם למדתי על מדיטציה, העמקתי את ידיעותי בטנטרה, הכרתי את דרכו הססגונית של אושו ואף החלפתי את שמי לסוג’יי או ליתר דיוק : סוואמי דווהן סוג’יי ,שם אותו בחרו לי באשרם, ומשמעותו “התעלות המדיטציה”
(למרבה המבוכה, הייתי רחוק מאוד מלהרגיש שהשם החדש הולם אותי, חשתי קושי עצום להישאר במצב מדיטטיבי במשך יותר ממספר דקות. הייתי זקוק למשמעת אישית, תרגול ושינוי אורח חיים מהותי כדי שאתחיל לחוש עצמי ראוי לשם.)

כיום, במבט לאחור נראה היה שכל חיי הובילו אותי לנקודה ספציפית זו. אשר בה לרגע קט נרעד עולמי, וזכיתי לראות ולהרגיש את אנרגית החיים מפעמת בי בשיא עוצמתה. בבהירות וללא מעצורים. בתחושת התעלות של אחד עם היקום.

בעבורי, היה זה מפגש יחיד ומיוחד, שרק שנים לאחר מכן, שנים בהם עסקתי בלימוד ותרגול מדיטציות שונות, יוגה וטנטרה, הבנתי את משמעותו האמיתית:

להיות אחד עם ההוויה, להיות טנטרה.

סוג'יי

וכך קרה, שלאחר שבע שנות למוד אקדמאי לתואר דוקטור לרפואה ווטרינרית (DVM) מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים גמלה בליבי ההחלטה לצאת ולהגשים את היעוד שלי, חיסלתי את עסקי בארץ ויצאתי למסע חיפוש אישי ,ללא יעדים וללא מטרה. המסע החל באירופה עם תרמיל גב ובגלמה קטנה (כלי מיתר יווני) וממשיך, למיטב ידיעתי, עד היום.

במהלך מסעותיי הגעתי פעם נוספת להודו, הפעם ניצלתי את הזמן לתרגול והעמקה של ה- טנטרה והיוגה .שהיתי מספר שנים בכפר קטן למרגלות ההימלאיה, למדתי ולימדתי יוגה וטנטרה יוגה. שם גם למדתי והתוודעתי בין השאר לשיטות בניה אלטרנטיביות, הכוללת בניה בחימר (“בנית-בוץ”) ובניה אקולוגית המשתלבת עם הסביבה בצורה הרמונית. ההתנסות הזו הובילה אותי שנים מאוחר יותר , לתכנן ולבנות פרויקט אקולוגי מקורי ב”אשרם במדבר” הידוע כ”שקוביבוץ”. הפרויקט, (שדרך אגב, ממשיך להיבנות גם היום ..) שולב בתוכנית תרפויטית המקבילה לתכנית ה-WOMP .

לאשרם במדבר, הגעתי בתחילת דרכו, ומהר מאוד מצאתי את עצמי שותף לבניית אחד המקומות המיוחדים בארץ .
שהיתי באשרם שלוש שנים וחצי, במהלכן קיבלתי מתנות רבות, זכיתי לחיות באחד מכורי ההיתוך העוצמתיים שהכרתי בחיי.
עסקתי בהנאה כמעט בכל מה שהציע לי המקום: מבינוי ועד ניהול כספים וניהול כללי מהפקת פסטיבלים ועד ניהול תכנית התרפיה המקומית WOMP (Working Meditation Program), ניהול המדיטציות ובישול במטבח, וגם גיליתי שכל עבודה ועשייה הבאה מתוך אהבה היא מדיטציה עוצמתית בפני עצמה.

גיליתי כיצד הטנטרה מעוררת השראה ופותחת בפני דלתות נסתרות להוויה וליצירה: בין אם בנגינה או בציור, בישול וכתיבה. תחומים שלא פיתחתי בעצמי קודם לכן.

בנוסף מצאתי סיפוק רב כמטפל בתחומים רבים ומגוונים- הילינג, רייקי (מאסטר), מסאג’ טיבטי
והוליסטי טיפול בצלילים- דיג’רידו וקערות טיבטיות ואף תקשור וקריאה בקלפי טארוט.

חלק חשוב מעבודתי התרפויטית, דורש התנסות ישירה עם החומרים אתם אני עובד- לשם כך אני מקפיד להמשיך להתנסות, להתעדכן ולקבל הסמכות בשיטות תרפיה שונות ומגוונות, ביניהם גשטלט, קונסטלציה משפחתית (Family constalation), החוויה הסומטית (SE), תרפיה באומנות ויצירה, נשימות מעגליות ((Rebirthing), פולסישן ועבודת גוף ע”פ רייך, פסיכודרמה ועוד.

בעבודתי הטנטרית, אם במפגשי טנטרה ואם בסדנת טנטרה , אני שואב השראה, ידע ושיטות פעולה מהעולמות השונים- מיסטיקה ומדע, שמיים ואדמה, פעולה ורגש, רוח וחומר,יצר ויצירה.
דומה שבנקודת מפגש זו אין יותר דואליות, לא עוד הפרדה, הכל קשור להכל, ולכל הצדדים יש חלק מהותי וחשוב ביצירה האישית של חיינו.

"נאמר, שאפילו אם תחסר טיפה של מים באוקיינוס. תצמא הבריאה כולה, קטפת פרח בגן, שללת פרח מהקיום…"

אושו – על הטנטרה

סוג'יי

לאחר מסעות רבים, התיישבנו בפרדס חנה השלווה
ופה בנינו את ביתנו ומשפחתנו האהובה.
מוזמנים להגיע אלי אל הקליניקה למפגשים אישיים או לסדנאות השונות
שמורן ואני יוצרים יחד באהבה.

לאחר מסעות רבים, התיישבנו בפרדס חנה השלווה
ופה בנינו את ביתנו ומשפחתנו האהובה.
מוזמנים להגיע אלי אל הקליניקה למפגשים אישיים או לסדנאות השונות
שמורן ואני יוצרים יחד באהבה.