מורן

מטפלת בכירה ברפואה הודית (איורוודית), בשילוב פרחי באך, צמחי מרפא, תזונה, דיקור סיני, דיקור יפני קוסמטי לפנים ועוד. מנחת סדנאות ומדריכת מדיטציות, מנחה מעגלי נשים ועוסקת בהעצמה נשית. בעלת תואר ראשון בניהול מטעם האוניברסיטה הפתוחה.
בת זוגו של סוג'יי, אמא של נתנאל ואודליה.

מוזמנים לבקר באתר "לגעת בטבעיות" - רפואה איורוודית.

סוג'יי

“כמו שביל החלב שחוצה את השמיים
אתה הולך ישר, לא שם לב לכוכבים
שזוהרים כדי לסנוור את העיניים
משהו בך יאמר לך המשך
בדרכך…”

הקשבתי לקול,המשכתי ללכת ומאז אני עדיין ממשיכה וממשיכה במסע הקסום של חיי.

הסקרנות והצורך לטעום את החיים מלווים אותי כל שנותיי. כילדה נמשכתי לתחומים רבים ושונים. מידי יום התרוצצתי ברחבי העיר בין חוגי שירה, ריקוד, משחק, החלקה אומנותית בגלגיליות, ציור, תנועת נוער, קרמיקה ונגינה (חצוצרה). רציתי להכיר את כל השפע הנפלא הזה וחקרתי את העולם הקסום של האומנות על כל גווניה לאורך כל תקופת הילדות וההתבגרות.

ואז נדמה היה לי שדי….לא עוד סקרנות וחקירות. החיים “האמיתיים” ממתינים לי והדרך בהם ארוכה ומפותלת. כך קרה שלאחר השירות הצבאי (סמלת מבצעים) , המשכתי במסלול חיי , המסלול המותווה והבטוח. סיימתי תואר בניהול חטיבה ותקשורת ובמקביל פיתחתי קריירה בתחום הניהול בחברות מובילות. נראה היה כי עליתי על השביל והפריצה הגדולה נמצאת ממש מעבר לפינה.

“הודו” ,שמעתי מישהו אומר. הבטתי לצדדים וחברי למשרד המשיכו לעבוד כאילו כלום. מוזיקת הרקע נשמעה כתמיד ואיש אפילו לא התבונן בי או דיבר אליי. המשכתי בעבודתי כרגיל עד ששוב אותו הקול הדהד בתוכי “הודו”.(אומנם בתקופה ההיא התחלתי להתעניין מעט במדיטציות ובנשימות אך הייתי רחוקה אלפי שנות אור מלחשוב בכלל על הודו כאופציה כלשהיא למשהו).

לא אלאה אתכם בפרטים, רק אומר כי יום למחרת רכשתי כרטיס, שלושה חודשיים לאחר מכן הייתי בדרכי לדלהי- הודו. כך, ברגע אחד עזבתי את הלימודים, העבודה, החברים, המשפחה ונסעתי לקטוף את פירות חיי ביבשת הקסומה.

סוג'יי

כשהגעתי להודו חשתי אותה פועמת בליבי ובגופי . מעולם לא חשתי את גופי נרגש בצורה שכזו. התאהבתי. טיילתי, למדתי, התבוננתי והקשבתי לכל הצלילים והסימנים שבדרך – גם לאותו הקול שהגיע בשנית כשישבתי באחר צהריים רגוע, שבועיים לפני ראש השנה, בזמן ההפסקה בין שיעורי היוגה על גדות נהר הגנגס ברישיקש היפיפייה , קול אשר אמר לי שוב מילה אחת בלבד, צלול וברור “טיפול”. חייכתי. ידעתי כי אין בי יכולת טיפול מסויימת ולמרות זאת שלווה וניחוחות שרו עליי ובימים שלאחר מכן ולמשך מעט יותר מחודש ימים לאחריו , כל מי שנקרה לדרכי היה מטפל/ת בשיטה זו או אחרת. נשמתי נשימה עמוקה ונתתי לאלוהות להציף את כולי.

עד היום, גם כאשר אני שוכנת בבטחה בארץ הקודש, הודו ממשיכה ומזינה אותי.

הודו הקסומה והשפע הרב שהציעה מילא את ליבי ומשך אותי אל הפילוסופיה , החוכמה והיופי שגיליתי . כך התחלתי בלימודי רפואה איור-וודית (הודית טיבעית), רייקי ,גוף- נפש ויוגה לילדים.

וכך גם קרה, שה-טנטרה באה אל חיי בנגיעות קטנות וקסומות. מחכה לרגע שבו אוכל להכילה ולאפשר לה מקום בליבי. הדרך שלי עם הטנטרה הייתה ארוכה. נוגעת והולכת, מתקרבת ומתנדנדת…

אט אט הלב נפתח, מחסומים הושלו וגיליתי את היופי, העוצמה והשייכות של הטנטרה עם ה-איורוודה והיוגה. עולם חדש , עשיר ועמוק נגלה לפניי.

לא פעם תיארתי לסובבי את התחושה העצומה הזו כאשר עולם חדש נגלה לך בתוך עולמך המוכר והידוע. “זה כמו בדלת של עליסה בארץ הפלאות” אני מתארת.” ברגע שדלת המחילה נפתחת…זו נפילה חופשית , ללא מצנח וללא דלתות סגורות.בכל פעם שמתקרבים לדלת חדשה היא נפתחת לרווחה , וכל שעלינו לעשות הוא פשוט להיכנס בה ולתת לכל אשר מגיע לבוא” .זה השפע בעיני, האושר, ניצוץ החיים.

היום כשאני מתרגלת מדיטציה ומביטה לאחור, קשה להבין איך הבחורה הפעלתנית כל כך, שחיה 28 שעות ביום (קיבלתי הארכה מיוחדת) ומדלגת בין אינסוף פעילויות מצליחה לשבת לה בשקט ואף בשתיקה למשך עשר דקות, חצי שעה, ואפילו שבוע שלם…

השקט איננו הכרח לשבות מכל עשייה. השקט הפנימי מאפשר עשייה רחבה, עשירה ומעמיקה יותר מכל דבר שעשיתי בעבר.

יש בי אמונה עמוקה בחיבור גוף- נפש, אדמה- רוח,לב ונשמה.
כל אחד מאיתנו מורכב מחלקיקים רבים ,מתחומים שונים אשר יחד יוצרים נשימה וחיים. כך גם בחיי אני נושמת את החיים ונותנת להם לחלחל בכל גופי, ליבי, ראשי והווייתי.

את מסע חיי המופלא אני עושה יד ביד יחד עם אהבת האמת שלי, בן זוגי סוג’יי.

דרך הטנטרה והתרפיה פועמת גם בתוך ליבנו וביתנו
אנו חיים בפרדס חנה השלווה והקסומה ובהודיה לבריאה על משפחה מופלאה וילדים מדהימים שממלאים אותנו באושר גדול.

"לעיתים האושר מגיע דרך דלתות שלא ידעת כלל שהשארת פתוחות" (אושו)